ערעורים על פס"ד שניתן למואשם בחברות ופעילות בארגון החמא"ס ועבירות נוספות- ערעור התביעה התקבל

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו:

כללי

נגד המערער (המשיב בתיק 3368/07) הוגש כתב אישום אשר בתצורתו הסופית כלל ארבעה פרטי אישום כדלקמן:

א.      חברות ופעילות בארגון החמא"ס, החל מתחילת שנת 2005 ועד למעצרו.

ב.      נשיאת משרה בארגון זה, בכך שהמערער שימש כדובר הרשמי של הארגון.

ג.        ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, בכך שבחודש אפריל 2005 מסר לפעיל בתנועת הכותלא אל איסלמיה מספרי טלפון של כל מתאמי ארגון הכותלא באוניברסיטאות באזור, על מנת שיסייעו לאותו פעיל בארגון עצרת לזכרם של השיח יאסין ועבדל עזיז רנטיסי.

ד.      נוכחות באסיפה של ארגון החמא"ס, בכך שבאפריל 2005 נאם בעצרת הנ"ל בפני פעילי חמא"ס רבים.

בתום משפט הוכחות במסגרתו נשמעו מספר לא מבוטל של עדים, הרשיע בימ"ש קמא את המערער בפרטי האישום א', ב' ו-ד' דלעיל, תוך הסתייגות לפיה המערער לא שימש כדובר הרשמי של ארגון החמא"ס, אלא כאחד הדוברים.

כן זיכה ביהמ"ש את המערער מהמיוחס לו בפרט האישום השלישי, זאת בהתאם לבקשת התביעה בסיכומיה.

כתוצאה מהרשעה זו, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, גזר ביהמ"ש על המערער 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה. עוד הפעיל ביהמ"ש במצטבר עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער.

מן הראוי לציין עוד שבמהלך שמיעת ההוכחות ביקשה התביעה כי עדויותיהם של שני חוקרי שרות הביטחון הכללי ישמעו בדלתיים סגורות וכי עדותו של אחד החוקרים תינתן אף מאחורי פרגוד. בית משפט קמא לא נעתר לבקשות אלה תוך שדחה את טענת התביעה שלעדים נשקפת סכנה של ממש אם פניהם ייחשפו בבית המשפט. טענה זו לא נתמכה בחוות דעת, ובית המשפט אף סבר כי לא נשקפת סכנה גדולה יותר לעד, מחשיפת פניו בין כותלי בית המשפט בפני מספר מצומצם של אנשים, מהסכנה בה הוא כבר נתון לאור העובדה שבמהלך שנים חקר מאות נחקרים שהיו חשודים בביצוע עבירות חמורות נגד ביטחון האזור. אולם, למרות זאת, הורה בית המשפט על הצבת פרגוד אשר יחצוץ בין העדים, בית המשפט, התובע והסנגור ובין תא הנאשמים ושאר באי בית המשפט, על מנת שהעד לא ירגיש כי בעדותו מסכן הוא את חייו והואיל ולא סבר כי יש בכך כדי להוות פגיעה בעקרונות היסוד של ההליך המשפטי.

לעומת זאת, דחה בית משפט קמא את הבקשה לסגירת הדלתיים. בית המשפט הדגיש את חשיבות קיום דיון בדלתיים פתוחות ליצירת אמון ציבורי במערכת המשפט, ואת החשיבות היתרה של השמירה על אמון זה באזור. בית המשפט דחה אף את טענות התביעה באשר לסכנה הנשקפת לעד, אשר ניתן יהיה לעקוב אחריו בצאתו מן האולם ובאשר לחשש שהעד לא יוכל להעיד בחופשיות ובאופן שוטף לנוכח העובדה שיחשוש מחשיפת שיטות חקירה רגישות של השב"כ ומידע רגיש וחסוי. את הטענה הראשונה דחה בהיותה ערטילאית והואיל ולא השתכנע שהסכנה הצפויה מקיום דיון בדלתיים פתוחות גדולה משמעותית מהסכנה הצפויה מקיום דיון בדלתיים סגורות. את הטענה השנייה דחה הואיל ולטעמו של בית המשפט לא קיימת סכנה לחשיפת מידע חסוי באשר לשיטות החקירה מאחר שהחוקרים נקראו להעיד על מה שאמרו או לא אמרו נחקרים בחקירה, והסכנה שהחקירה תגלוש לשאלות עקרוניות על שיטות החקירה קלושה.

ערעורי הצדדים

הצדדים לא השלימו עם קביעותיו של בימ"ש קמא במספר מישורים, כל אחד מטעמיו הוא. תחילה, הגישה התביעה הצבאית את ערעורה במסגרתו ביקשה שהמערער יורשע אף בעובדה שהיה דוברו הרשמי של ארגון החמא"ס.

עוד טענה התביעה נגד החלטת ביהמ"ש, לדחות את הבקשה לשמיעת עדותם של שני עדי שב"כ בדלתיים סגורות. בעניין זה, העלתה התביעה 4 טיעונים מצטברים נגד שמיעת עדותם של חוקרי השב"כ בפומבי. את טיעוניה השמיעה התביעה בראשי פרקים בדיון פתוח, וביתר הרחבה בדיון אשר התקיים בדלתיים סגורות. בדיון זה, העלתה התביעה שורה של טענות עליהן נעמוד באופן  כללי בלבד, לנוכח איסור הפרסום הנובע מסגירת הדלתיים. טענתה המרכזית של התביעה היא כי ניהול חקירתו של חוקר השב"כ בדלתיים פתוחות אינה מאפשרת לעד להעיד על כל הנושאים שירצה ושיוכל להעיד עליהם לו היה מתקיים הדיון בדלתיים סגורות, ובכך אף נפגע עיקרון גילוי האמת. לדעת התביעה, כך קרה במקרה דנן ובכך נפגעה הערכת מהימנות העדויות על ידי בית משפט קמא. יתרה מזו, לטענת התביעה, אם יתקיימו חקירות חוקרי השב"כ בדלתיים פתוחות תאלץ התביעה לעמוד על קוצו של יו"ד בתעודת החיסיון, ובאופן זה תפגע אפשרותו של הסנגור לחקור את חוקר השב"כ. התביעה אף הדגישה כי העדת חוקרי השב"כ בדלתיים פתוחות עלולה להביא, בסופו של דבר, לפרסום שיטות חקירת השב"כ. נציג התביעה אף ציין את חשיבות אי חשיפת זהותם של חוקרי שב"כ קבל עם ועדה, על מנת לשמור על ביטחונם האישי. לנוכח האמור, ובשים לב לעובדה כי אחוז הדיונים בהם מעידים חוקרי שב"כ בדלתיים סגורות הוא קטן ביותר, קביעת מדיניות ברורה לסגירת הדלתיים לא תגרום לפגיעה בלתי מידתית בעקרון הפומביות.

לבסוף, טענה התביעה כי מעמדו של המערער בארגון, תפקידו הייחודי ועברו הפלילי המכביד, חייבו הטלת עונש חמור הרבה יותר מזה שנגזר ע"י בימ"ש קמא.

ב"כ המערער אף הוא הגיש ערעור כפול, נגד הכרעת הדין ונגד חומרת העונש. אך בטרם פרש הסנגור את טיעוניו, העלה טענה מקדמית בדבר פסלות כב' השופט אל"ם א' וולף לשמש כשופט בהרכב זה, שכן דן פעמיים בעררים שהוגשו בשאלת מעצרו של המערער. לדעת הסנגור, לנוכח עובדה זו יש חשש שכב' השופט וולף גיבש דעה קדומה בעניינו של המערער. טענה זו נדחתה על ידינו במהלך הדיון ללא נימוקים. כעת, נוכל לציין כי לא מצאנו כל עילה לפסלות המבוקשת, שכן בקבלת החלטה בנוגע לשאלת מעצר אין משום גיבוש דעה קדומה כלשהי.   

לגופו של עניין, טען הסנגור כי שגה בימ"ש קמא כשקבע שהתביעה עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להוכחת פרטי האישום 1, 2 ו-4. בנוגע לפרט האישום הראשון טען הסנגור כי לאור העובדה שלא הובאו ראיות ישירות לחברות המערער בחמא"ס לא היה מקום להרשעה. באשר לפרט האישום השני, התרעם הסנגור על הרשעת המערער בעובדות חלופיות. לדעתו, מאחר שביהמ"ש קבע שהמערער לא היה דוברו הרשמי של הארגון, מוכרח היה לזכות את המערער מפרט אישום זה ולא להרשיעו כאחד הדוברים, במיוחד כשלא ניתנה לסנגוריה אפשרות להתגונן. טענות דומות השמיע הסנגור נגד פרט האישום הרביעי, אשר לדעתו לא בוסס מעל לכל ספק סביר. על כך הוסיף הסנגור כי כתב האישום נגד המערער הוגש מטעמים זרים, תוך עבודה רשלנית של התביעה, והתעלמות של ביהמ"ש מסיכומי ההגנה. אף באשר לעונש, הטעים הסנגור כי ביהמ"ש החמיר עד מאוד בעונשו של המערער שלא הורשע במעשים העלולים לגרום נזק כלשהו לביטחון האזור. לדעת הסנגור, ביהמ"ש החמיר עם המערער בניגוד גמור לרמת הענישה המקובלת בתיקים דומים. הסנגור אף השיב לטיעוני התביעה בדבר הצורך בסגירת הדלתיים, בכך שהדגיש את חשיבות קיומו של דיון פומבי, על מנת לחזק את אמון הציבור במערכת בתי המשפט הצבאיים. עוד ציין הסנגור בעניין זה, שהחלטה גורפת בדבר סגירת הדלתיים עלולה ליצור מדרון חלקלק שיביא לחיסיון נרחב של כלל הדיונים בבתי המשפט באזור.

בפנינו, על כן, ערעורים כפולים של התביעה והסנגוריה נגד הכרעת הדין ונגד המידה העונשית. אולם, מתייחד ערעור התביעה בכך שנתבקשה במסגרתו התייחסותנו לשאלה עקרונית של סגירת הדלתיים במהלך עדותם של עדי שירות הביטחון הכללי בפני בתי המשפט הצבאיים.